הלכה למשה מסיני והלכות מקובלות
א) סוגיית מחיצין
איתא בגמרא (עירובין ד, א, עם רש"י בחצאי עיגול):
אמר רבי חייא בר אשי אמר רב: שיעורין (שנתנו חכמים לכל דבר כגון כזית דם חלב פיגול ונותר וכזית מן המת שמטמא באהל ושאר שיעורין דמפרש לקמן), חציצין (חציצה הפוסלת בטבילה), ומחיצין (הלכות מחיצה שתהא גבוהה עשרה וכן שאר הילכותיה), הלכה למשה מסיני
ועל כל אחת, הקשה הגמרא למה הוא "הלכה למשה מסיני", הלא הוא נלמד מפסוק.
ולבסוף הקשו על מחיצין:
מחיצות דאורייתא נינהו דאמר מר ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה
ותירצו:
לא צריכא, לרבי יהודה דאמר אמת בנין באמה בת ששה אמת כלים באמה בת חמשה (דהשתא לא נפקא ליה מארון מידי דלר' יהודה לא הוי לארון בהדי כפורת אלא שמנה טפחים ומחצה). ולרבי מאיר דאמר כל האמות היו בבינונית מאי איכא למימר? לרבי מאיר כי אתאי הילכתא לגוד (דאמרינן בכמה דוכתי גוד אחית גוד אסיק) וללבוד (פחות משלש כלבוד ולשון לבוד כמו סניף דבר קצר שהוסיפו עליו והאריכוהו) ולדופן עקומה
ודברי הגמרא תמוהים, איך ייתכן מחלוקת מהי ההלכה למשה מסיני?
והנראה, לפי מה שפירש רש"י (ד"ה ומחיצין, הובא לעיל) בריש הסוגיא:
"ומחיצין: הלכות מחיצה שתהא גבוהה עשרה וכן שאר הלכותיה"
ודבריו צריכים ביאור, שלכאורה אין פירושו לא כרבי יהודה ולא כרבי מאיר. לרבי יהודה הרי הלכה למשה מסיני הוא שיעור הגובה, ודוקא לרבי מאיר יש הלכה ל"שאר הלכותיה", אבל לא מצאנו שניהם כאחד?
והנראה לפענ"ד, שגם גובה המחיצה, וגם שאר הלכותיה, קבלו ממשה מסיני, אבל לא כל דבר שמקובל ממשה נקרא "הלכה למשה מסיני", רק אלו שאין להם מקור.
ונפרש.
ב) הלכה מקובל ממשה - לאו היינו הלכה למשה מסיני
הנה כתב הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות שלו:
וזה ענין מה שאמרו כללותיה ופרטותיה רצו לומר הענינים שנוכל להוציאם בכלל ופרט ובשאר י"ג מדות והם מקובלים מפי משה מסיני. וכולם אע"פ שהם מקובלים מפי משה לא נאמר בהם הלכה למשה מסיני, שאין לומר פרי עץ הדר הוא אתרוג הלכה למשה מסיני, או חובל בחברו משלם ממון הלכה למשה מסיני, שכבר נתברר לנו שאלו הפירושים כולם מפי משה, ויש להם רמזים במקרא או יוציאו אותם בדרך מדרכי הסברא כמו שאמרנו, ועל כן כל דבר שאין לו רמז במקרא ואינו נקשר בו ואי אפשר להוציאו בדרך מדרכי הסברא עליו לבדו נאמר הלכה למשה מסיני. ובשביל זה כשאמרנו שיעורין הלכה למשה מסיני הקשו עלינו (ברכות דף מ.) ואמרו מפני מה אתם אומרים שהם הלכה למשה מסיני והנה שיעורין נרמז עליהם בפסוק באמרו ארץ חטה ושעורה (דברים ח) תהיה התשובה שהיא הלכה למשה מסיני ואין לשיעורין עיקר להוציא אותם ממנו בדרך סברא ואין להם רמז בכל התורה אבל נסמכה זאת המצוה לזה הפסוק לסימן כדי שיהא נודע ונזכר ואינו מענין הכתוב. וזה ענין מה שאמרו קרא אסמכתא בעלמא בכ"מ שיזכרוהו.
הרי לנו, שאף על פי ש"שכבר נתברר לנו שאלו הפירושים כולם מפי משה" כיון ש"יש להם רמזים במקרא או יוציאו אותם בדרך מדרכי הסברא", אינו "הלכה למשה מסיני".
במילים אחרות, ההלכות המקובלות ממשה אין עליו מחלוקת (כמו שהאריך הרמב"ם בפיסקא שלפני זה), כגון שאין מחלוקת מהו ה"פרי עץ הדר", אלא הכל מסכימין שהוא אתרוג. אבל אילו מצאנו ללמוד דין אתרוג מפסוק או מסברא, אף שמקובל ממשה, אין זה הלכה למשה מסיני.
אמנם העיקר שהאריך עליו הרמב"ם, הוא שאין מחלוקת במה שמקובל ממשה, וההפרש בין הלכה למשה מסיני ושאר הלכות מקובלות הוא באם יש ללמדם מעצמינו. אבל לא כתב שהדרך ללמוד הלכות אלו הם מקובלים ממשה. ובאמת שסברות תורה שבעל פה תלויים בדעת חז"ל, וסברותיהם רחוקות זה מזה (כמו באתרוג ושאר דוגמאות המובאות לעיל ושם בדבריו), אף שמסכימין על הדין.
ולפי זה יש לי לומר, שאין הדבר מוחלט מהר סיני, מהי הלכה למשה מסיני ומה לא, אלא תלוי באם יש דרשה אצלינו להוציא אותו דין. ועד שהוציאו אותם דינים מאת הפסוקים, אכן נקרא הלכה למשה מסיני.
ג) יש לחלוק מהו הלכה למשה מסיני ומה לא
ולפי זה, אתי שפיר דברי רש"י בסוגית מחיצין (לעיל). רש"י ביאר שכמה דיני מחיצות מקובלים ממשה, וההוה אמינא של הגמרא היתה שכולם הם גם "הלכה למשה מסיני", ולכן הוכרחו לברר שלרבי יהודה גם גובה המחיצה הוא הלכה למשה מסיני. ורבי מאיר חולק על זה, ואומר שאף שהגובה מקובל, יש ללמדו מפסוק, ולכן אינו "הלכה למשה מסיני".
ולפי זה מיושב איך חולקים מהי ההלכה למשה מסיני - שהרי אינם חולקים מהו מקובל ממשה, אלא חולקים מה מקובל וגם לא מצאנו דרשה להוציא הדין מעצמינו. ובזה חולקים רבי יהודה ורבי מאיר - האם אפשר ללמוד גובה מחיצה מדרשה או סברא.
ואם נכונים הדברים, יכולים לומר שהרבה דינים היו הלכה למשה מסיני, עד שלמדו אותם מפסוק או מסברא. ויל"ע.